<h1>ראב"ן סימן רנ"ד</h1>
<h2>דף מג.</h2>
מרה שניקבה וכבד סותמתה [כשירה]. ואי ליכא מרה כלל, נותן לשונו בכבד במקום מרה אם יש בו טעם מר כשירה ואם לאו טריפה. מצאתי אי איכא שתי מרות אית מרבוותא דמחמרי ואמרי טריפה ואית דמקילי ואמרו כשירה, ואנן לקולא עבדינן, דאמרינן בדלא משתכחא כלל כשירה דלאו אבר הוא ולא נאמר כל היתור כנטול דמי (אלא) [דהא] אע"פ שאין שם מרה כשירה שהרי מרה זו לא מעלה ולא מורידה, אלא בזמן שניקבה לחוץ שלא כנגד הכבד טריפה ובזמן שניקבה כנגד הכבד כשירה. אבל המדקדקין אומרים בהימצא ב' מרות נוקבין אחת מהן ורואין אם שופכין זו לתוך זו אחת הוא וכשירה ואם לאו שתים הן וטריפה, ומדמינן לה לתרתי בועי דסמיכין להדדי אי שפכי להדדי [מ"ז.] חדא היא וכשירה ואם לאו טרפה, וכן אמר רב יהודאי גאון זצ"ל בה"ג. אבל רבינו שלמה וכל גדולי ארץ צרפת אומרים כשירה ולא ס"ל הא דהלכות גדולות.
